<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' תענית</h1>
<h2>דף ו:</h2>
מאמתי מברכין על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה, מאי מברך אמר רב יהודה מודים אנחנו לך על כל טפה [וטפה שהורדת לנו] וכו' כאשר פרשנו בהלכות ברכות [י' ע"א]. הגיע י"ז במרחשון ולא ירדו גשמים התחילו היחידים מתענין, מאן יחידים, אמר רב הונא רבנן. ואמר רב הונא יחידים מתענין שלש תעניות שני וחמשי ושני, ותניא נמי הכי יחידים מתענין שני וחמשי ושני ומפסיקין לראשי חדשים וכו', ותניא לא יאמר תלמיד איני ראוי לכך וכו'.
<h2>דף י:</h2>
ת"ר הרי שהיה מתענה על החולה ונתרפא, על הצרה ועברה הרי זה מתענה ומשלים. ההולך ממקום שמתענין למקום שאין מתענין הרי זה מתענה ומשלים, וממקום שאין מתענין למקום שמתענין הרי זה מתענה עמהם. שכח ואכל ושתה אל יתראה בפניהם וכו'. [י"א ע"א] וכל המרעיב עצמו בשני רעבון נצול ממיתה משונה שנאמר ברעב פדך ממות וכו'. ואסור לאדם שישמש מטתו בשני רעבון, וחסוכי בנים מותרין. ת"ר בזמן שהצבור בצער אל יאמר אדם אלך ואוכל ואשתה ושלום עליך נפשי וכו' עד אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה.
<h2>דף יא:</h2>
אמר זעירי אמר רב הונא יחיד שקבל עליו תענית שני ימים זה אחר זה ואיכא מאן דלא גרס שני ימים זה אחר זה, מיהו נוסחא דווק' הכי הוי שני ימים זה אחר זה — אפילו אכל ושתה כל הלילה כלה למחר מתפלל תפלת תענית, לן בתעניתו למחר אינו מתפלל תפלת תענית, כלומר אם לא קבל עליו תענית אלא יום אחד בלבד והתענה אותו היום ובלילה נמלך ולן בתעניתו, למחר אין מתפלל תפלת תענית, שהרי לא קבלה מבעוד יום, ואמר שמואל [י"ב ע"א] כל תענית שלא קבלה מבעוד יום לא שמיה תענית. אימת מקבלה רב אמר במנחה ושמואל אמר בתפלת המנחה, רב אמר במנחה, בשעה שיתכן לתפלת המנחה, ואפילו מתעסק במלאכתו אומר, מחר אהא בתענית יחיד יהי רצון מלפניך שתהא תפילתי ביום תעניתי מקובלת. ושמואל אמר בתפלת המנחה, צריך להיות כולל אלו הדברים בשומע תפלה. ובתשובה והמקבל תענית לא יאמר ביום צום התענית הזה אלא צריך שיאמר קבלתי עלי תענית למחר יהי רצון מלפניך שתענני בקראי ותרחיב לי בצר. ואם הוא חול יכלול זה בתוך שומע תפלה ויחתום ברוך שומע תפלה, ואם שבת הוא שמקבל על יום ראשון אין לה חתימה אלא אומר אחר כל התפלה.
<h2>דף יב.</h2>
השרוי בתענית טועם ואין בכך כלום [ברכות י"ד ע"א], ור' אמי ור' אסי טעמו עד רביעית, ומבעי ליה לאזדהורי דלא לבלע כלום, מדקאמרי' אכילה ושתיה קביל עלויה והא לא אכיל, אלמא טעימא לא אכילה היא אלא הנאה בעלמא. והכין פירש רבינו האיי ז"ל, וטעימה בתענית דקאמרי' ברור הוא שטועמו בפיו ורוקקו ונזהר שלא יבלע כלום. ור' אמי ור' אסי טעמי עד רביעתא איכא רבנן דאמרי לא בחדא זמנא מכניס רביעית לתוך פיו מפני שהוא הרבה ואין מאמין בעצמו שלא יבלע כלום אלא מעט מעט ורוקקו וכולו מצטרף עד רביעית. ואנו רואין שאם יודע בעצמו שיכול לשמור מה שיכנס לתוך פיו שלא יבלע כלום ואין הטעמות מתעכבות [לו] עד שיכניס[ן] לפיו, אפי' רביעית מכניס לפיו.
ונשאל רבינו האיי ז"ל, וששאלתם ערב תשעה באב לבתר דפסק מסעודתיה ומברך ברכת המזון ושתי ובעי למשתי מיא ועדין הוא במקומו ויושב ויש שהות ביום שותה לאחר ברכת המזון או לא, וכן ערב יום הכפורים. והשיב אפשר חכמים גדולים כמותכם שואלים דבר זה, מה ענין ברכת המזון אצל הפסקה משתית מים, מנהג מפורסם הוא שאנו מברכין ברכת המזון סמוך לסעודה ושותין מים אחר כך כל זמן שיש שהות ביום בין בערב ט' באב בין בערב יום הכפורים, ולא עוד אלא שאם נזדמן לו דבר אחר שברך ברכת המזון אוכל אותו כל זמן שיש שהות ביום ומברך אחריו כתורתו. וכתב רבינו חננאל ז"ל בפירושו הכי ת"ר עד מתי אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר וכו' א"ר אם ישן שנת תרדמה אינו אוכל, אבל נים ולא נים תיר ולא תיר אע"ג שמתנמנם אוכל. ירושלמי [פ"א ה"ד] ישן ועומד אסור, לא שנו אלא שלא התנה אבל התנה מותר. קיימ' לן לגבי תענית דאכיל בלילה ומפסיק אם גמר וסלק לא יאכל, אבל לא סלק ודעתו לאכול אע"פ שישן עומד ואוכל, אבל בתענית שפוסק מבעוד יום אע"פ שפסק חוזר ואוכל עד שיבא השמש, כי הא דרבי יהודה בן בתירא אזל לנציבין בערב צומא רבא אתא ריש כנישתא לזמוני, אמר ליה כבר אכלי ופסקי לי א"ל אשגח עלואי דלא לימרו אינשי ההוא רבי לא אשגח עלויה, אזל עמיה. ובסופא אמרין אכל מכל עגיל חד פתות, ואכל מכל תבשיל חד פס, ושתה מכל כוס וכוס, שמע מינה דאע"ג דפסוק אכיל. ובאגדת איכה [פ"ג] ההיא עובדא דר' יהודה מפורש. ולענין משתא מיא היכא דאית לי' למיכל אית ליה למשתא, ואי אסיר למיכל אסיר למשתי, כן פירש רב חננאל ז"ל. והגאון ר' יצחק ז"ל כתב הכי. ת"ר עד מתי אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר דברי ר', ר' אלעזר בר' שמעון אומר עד קרית הגבר וקיימ' לן כר'. אמר רבא לא שנו אלא שלא גמר, אבל גמר אינו אוכל, איתיביה אביי ישן ועמד הרי זה אוכל, התם שלא סלק. איכא דאמרי אמר רבא לא שנו אלא שלא ישן, אבל ישן אינו אוכל, איתיביה אביי ישן ועמד הרי זה אוכל, התם במתנמנם, היכי דמי מתנמנם, אמר רב אשי כגון דקרי ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא וכי מדכרו ליה מדכר. הא מילתא לא אפסיקא בה הלכתא בהדיא אלא מדחזינן לגמרא דקא טרח לפרושי מתנמנם שמעינן דהלכתא כי האי לישנא בתרא, ועוד דאסורא דרבנן הוא ולקולא עבדינן, הלכך בין סלק בין לא סלק אם לא ישן אוכל והולך עד שיעלה עמוד השחר, הדין הוא סברא דילן. ואיכא מרבואתה מאן דכתב הכי קיימי לן דלגבי תענית דאכיל בלילה ומפסיק אם גמר וסלק לא יאכל, אבל אם לא סלק ויש בדעתו עוד לאכול אע"פ שישן עומד ואוכל. והאי מימרא דיליה אתיא כלישנא קמא. ולענין תענית שפוסק בה מבעוד יום חזינן לגאון דקאמר הכי אע"פ שפסק חוזר ואוכל עד שיבא השמש. ואנן מסתברא לן דהני מילי היכא דלא קבלה עליה לתענית, אבל אי קבלה עליה לתענית איתסר ליה למיכל ולמשתי, דהא בהדיא אמרי' [עירובין מ' ע"ב] לענין זמן על הכוס ביום הכפורי', היכי ליעביד, ליבריך עליה ושתי ליה, כיון דאמר זמן קבלה עילויה ואיתסר ליה. ולענין משתא מיא היכי דאית ליה למיכל, אית ליה למשתי מיא, היכי דלית ליה למיכל, לית ליה למשתי מיא, והכי נמי כתב הגאון ז"ל.
<h2>דף יב:</h2>
אמר רב יחיד שקבל עליו תענית וכו' אמר רבה בר רב שילא לימא הכי מחר אהא לפניך בתענית יחיד, דאי לא חיישינן שמא תענית צבור קבל עליו ואסור בנעילת הסנדל. ואסיקנא דרבנן דבי רב אשי סיימי כאורחייהו, סברי לה כשמואל דאמר אין תענית צבור בבבל אלא ט' באב בלבד, וכן הלכה. ובבל דוקא שלא היו צריכין כל כך למטר ולא היו עושין תענית צבור שיאכלו מבעוד יום ויהיו אסורין ברחיצה וסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה אלא בט' באב בלבד, ומתני' דקתני עברו אלו ולא נענו, בארץ ישראל שהיו צריכים לגשמים כדכתיב למטר השמים תשתה מים.
אמר רב יהודה אמר רב לוה אדם תעניתו ופורע, ודוקא היכא דאיכא צערא או אונסא, לבר [מ]תענית חלום דליתיה בהלואה. והא מילתא דלוה אדם תעניתו צריכא עיונא דאי צלי ליה בצפרא תפלת תענית אי לוה אותו או לא, ולא חזינן מאן דפריש ביה אלא מאי דכתבינן. ירושלמי בנדרים בפרק קונם יין שאני טועם [פ"ח ה"א], נדר להתענות ושכח ואכל כבר אבד תעניתו. (אמר) ר' אבא בשם רבנן דתמן והוא שאמר יום סתם, הא אמר יום זה מתענה ומשלים, ולא אמרן אלא אם אכל, אבל אם טעם לא. והא דאמרי' השרוי בתענית טועם ואין בכך כלום ה"מ בשאר תעניות, אבל בתשעה באב קיימ' לן דאסור להושיט אצבעו במים והיאך טועם כלום.
ואמר רב לוה אדם תעניתו ופורע, אבל תענית חלום לא דיפה תענית לחלום כאש בנעורת, ובו ביום אפילו בשבת. והא דגרסי' בפרק אין עומדין [ברכות ל"א ע"ב] אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי בן זמרא כל היושב בתענית בשבת קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה מפרשי לה רבנן בתענית חלום בלבד, אבל בתענית אחרת אסור להתענות. ופי' רבינו האיי ז"ל דהא דאמר ר' יוחנן משום ר' יוסי בן זמרא אנחנא אמרין דליתא להא שמעתא אלא לענין תענית חלום בלבד. וחוזרין ונפרעין ממנו ענג שבת לא גרסי', שאין לך שיש לו שכר ויש [לו עליו] פורענות, אלא אי מצוה היא, אין עליו פורענות, ואם יש עליו פורענות מצוה בעברה היא, ושבת יש בה מצות ענג ולא הותרה תענית בה אלא לחלום ובו ביום מי שלבו תלוי בכך מפני שהוא בסכנה. ומפרשי רבנן ענג של אדם כאשר רואה חלום קשה בלילה של שבת ליתיב בתענית בו ביום, כיון דקים לן דמשים בלבו של אדם שיפה תענית לחלום כאש בנעורת, ואם אינו מתענה הוא יושב ודווה כל היום דאינו נהנה בענג מן הפחד, וכשיושב בתענית ומשים אל לבו שנקרע גזר דינו אין לו ענג גדול מזה. וכי קאמר רב נחמן בר יצחק ליתיב בתעניתא על תעניתו שהענגתו ענג שלא במצות אכילה ושתיה, אבל הא דקאמר חוזרין ונפרעין ממנו ליתה כל עקר כדפרישנא לעיל.
מתני' עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן וכו'. ר' יהודה נשיאה גזר תליסר תעניתא ולא אעני, סבר למגזר טפי, א"ל ר' יוסי הרי אמרו אין מטריחין את הצבור יותר מדאי, ואמר ר' חייא בר אבא לא שנו אלא לגשמים, אבל לשאר מיני פורעניות מתענין והולכין עד שיענו.
<h2>דף יג.</h2>
ותניא עוברות ומניקות אינן מתענות לא בראשונות ולא באחרונות אלא באמצעיות. ת"ר כשאמרו אסור ברחיצה לא אמרו אלא כל גופו, אבל פניו ידיו ורגליו לא, וכשאמרו אסור במלאכה לא אמרו אלא ביום, אבל בלילה מותר, וכשאמרו אסור בנעילת הסנדל לא אמרו אלא בעיר, אבל בדרך מותר, כיצד יצא לדרך נועל, הגיע לעיר חולץ. תני אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך מותרין בנעילת הסנדל, וכשיבאו לעיר חולצין, וכן בט' באב, וכן בתענית צבור. אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא כל שהוא משום אבל כגון ט' באב ואבל אסור(ין) בין בחמין בין בצונן, וכל שהוא משום תענוג כגון תענית צבור בחמין אסור בצונן מותר. והלכתא אבל אסור בין בחמין בין בצונן, ופניו ידיו ורגליו בחמין אסור בצונן מותר, ולסוך אפילו כל שהוא אסור, ואם להעביר את הזוהמא מותר.
<h2>דף יג:</h2>
ויחיד אומר ענינו בשומע תפלה, ואם לא אמר אין מחזירין אותו. ושליח צבור אומרה ברכה בפני עצמה בין גואל לרופא, ואי טעה ולא אמרה בין גואל לרופא ואדכר מקמי שומע תפלה לא ברירא לן מלתא שפיר, דאיכא למימר כוללה בתוך שומע תפלה, ואיכא למימר נמי כיון דאדכר מקמי שומע תפלה איפשר למימרא בין ברכה לברכה ויעשה אותה ברכה בפני עצמה, דמאי שנא בין גואל לרופא משאר אמצעיות וכדאמרינן [ברכות ל"ד ע"א] אמצעיות אין להן סדר. ולהכי מספקא לן מלתא, דהא מלתא ליתה בגמרא, ואע"ג דתניא בהא בריתא דר' אושעיא אם לא אמר אין מחזירין אותו, לא אפשר למימר דעל שליח צבור קאמר, דהא שליח צבור בין גואל [לרופא] קאמר לה, ובהא בריתא תניא ואומ' מעין המאורע בשומע תפלה, ועוד דבבריתא קאמר ערבית שחרית ומנחה אומר מעין המאורע, ושליח צבור אינו יורד לפני התיבה בערבית. ואיכא למימר נמי דטעמא דהא בריתא דאמר אין מחזירין אותו מפני שהן ימים שאין בהן קרבן מוסף ולא פליגי בין שליח צבור ליחיד, ומלתא צריכא עיונא. והא דתני בבריתא דר' אושעיא ימים שאין בהן קרבן מוסף כגון שני וחמשי של תעניות ומעמדות ערבית שחרית ומנחה אומר מעין המאורע בשומע תפלה, איכא דקשי ליה ודאי מעמדות ארבע תעניות שלהן לא היו מבעוד יום, ואם כן איך יאמר בערבית עננו ביום צום התענית ועדין יש לו לאכול ולשתות עד שיעלה עמוד השחר אם לא ישן, ומתרצי לה שלא יאמר בתפלת ערבית ביום צום התענית הזה אלא עננו כי בצרה גדולה וכו'.
<h2>דף טו.</h2>
סדר תעניות כיצד מוציאין את התיבה לרחובה של עיר ונותנין אפר מקלה על גבה ובראש הנשיאים ואחר כך נוטל כל אחד ואחד בראשו קודם תפלת השחר, [ומתפללין תפלת השחר] כמנהג יום ויום, וכשמסיימין הצבור את התפלה עומד זקן ואומר דברי כבושין ואחר כך יורד שליח צבור שיש בו המדות שאמרו חכמים ומתחיל בא"י מגן אברהם והוא לבוש שק, ושק על התיבה ועל הספרים וכהנים עומדין בשופרות, וכיון שמגיע שליח צבור לחנון המרבה לסלוח אומר סליחות ופסוקים כמו שירצה בשאר תעניות, וכיון שיגיע לברכת גואל ישראל מתחיל בברכה אריכתא ואומר הודאה מעין אברהם אבינו וקורא פסוקים כגון ויאמר יצחק אל אברהם אביו וגו' כל הפרשה כלה עד ויקרא אברהם שם המקום, ואומר תקעו בני אהרן תקעו, ותוקעין הכהנים ואומר כלה ממנו רעב דבר שדפון ירקון ארבה חסיל כל נגע וכל מחלה והורד לנו גשמי רצון ברכה ונדבה, ועונין הצבור אמן. ואומר הריעו בני אהרן הריעו, ומריעין, ואומר מי שענה אברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אותנו וישמע קול צעקתינו ביום הזה ברוך גואל ישראל. ואומר עננו אבינו עננו כשענית לאברהם ופסוקי דרחמי ונופלין הצבור על פניהם ועומדין על רגליהם. וחוזר שליח צבור ואומר סדר הראשון פיוט ופסוקים דקריעת ים סוף, ואומר ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי וגו' כל הפרשה עד וירא ישראל את היד הגדולה, ואומר תקעו בני אהרן תקעו כסדר הראשון כלו עד מי שענה אבותינו על ים סוף וכו' ברוך זוכר הנשכחות. ברכה שלישית פיוט ואומר ויהי בהיות יהושע ביריחו וגו' עד ויאמר שר צבא ה' אל יהושע וגו' הריעו בני אהרן הריעו, מי שענה יהושע בגלגל הוא יענה וכו' ברוך שומע תרועה. ברכה רביעית ויאמר שמואל קבצו כל ישראל אל המצפה וגומ' כל הפרשה עד ויקח שמואל טלה חלב וכו' כסדר הראשון, מי שענה שמואל במצפה וכו' ברוך שומע צעקה. על החמשית הוא אומר מי שענה אליהו בהר הכרמל וכו' ברוך שומע תפלה. על הששית עניית יונה העונה בעת צרה. על השביעית שהיא שביעית לארוכה עניית דוד ושלמה בנו ברוך מרחם על הארץ, ומשלים התפלה, ואחר כך אשר היה דבר ה' אל ירמיהו על דברי הבצרות.
מתני' עמדו בתפלה מורידין לפני התיבה זקן ורגיל וכו' עד ואומר חותמיהן. ונשאל רבינו האיי גאון ז"ל נדר שהודר ברבים וכו' כדכתיבא בהלכות נדרים. ונשאל מרבינו שרירא ומרבינו האיי ז"ל וששאלתם מה ששנינו [ע"ב] וכשבא דבר לפני חכמים אמרו לא היו [נוהגין] כן אלא בשערי מזרח ובהר הבית, על התקיעות הוא אומר דתקיעות לחודיהו הוא דאינן נוהגות כן אלא בשערי מזרח, או דילמא על התקיעות וברכות נמי שאין נוהגות בזמן הזה, והאיך מנהג בישיבה. הכין חזינן בתקיעות לחודיהו הוא דאמרו חכמים אין נוהגות אלא בשערי מזרח בלבד, אבל ברכות כבר הן אמורות במשנה שלפניה בסתם ואומר לפניהם כ"ד ברכות וכו' [וכולהו] מפרשן חדא חדא. ומנהג דמקדש כבר איתמר בגמרא, אבל מנהגא דילנא השתא דתדירא בכל עת שלא תבא צרה על הצבור מעצירת גשמים או יוקר השער או דבר או ארבה או מאי דדמי להני, מיתמרן קדמנא שבע ברכות בסדורא דמתני', ותוקעין [כהנים] בסוף כל חדא וחדא, זמנין דמכנפין בבתי כנסיות ומשנינן מקום התיבה, וזמנין דנפקין ומפקין לה לתיבה לרחוב העיר ונותנין אפר מקלה על גבה וברישא דרבואתא, וכל חד וחד נוטל ונותן בראשו. והכין רגילנא דמצלינן תפלת שחרית גרידתא ככל יומא, ובתרא קאים זקן ואומר דברי כבושין, והדר נחית שליח דאית ביה מדות דמפרשן בגמרא ומתחיל בצלותא כי לביש שק וכד מחית שק על תיבותא וספרי וכהני דקיימן בשיפורי, ומסליק לקדושה שרי כי היכי דגרסי לה רבנן, ומתמר סליחותא בחנון המרבה לסלוח לפום דניחא ליה. וכד מטי לגואל ישראל מתחיל בברכה אריכתא, וכמה דברי חבורין אית באילין מילי לראשונים ואחרונים, מנהון פיוטי ומנהון טיידי, אלא מיהו מימר ראשון דהוה מיתמר מיומא דרבנן דהוראה הדין רישיה, "איתן למד דעת, "בטרם ידעוך כל, "גלה לכל יציר, "דרך ללכת בה, "הובחן מעשרים דור, "ועמד בכל הנסיון. ואית ליה טעמי' מושכין לבבות דלקיטן מפום קדמאי. ובסוף ברכה קרי פסוקי דעקידה קמי דליחתום, ומתחיל ואומר תקעו הכהנים תקעו, ותוקעין הכהנים כד מתרמי בלא מנינא, והדר אמר כלה ממנו רעב דבר שדפון ירקון ארבה ילק וחסיל כל נגע וכל מחלה. ואי אית מלתא דצריכין למבעי רחמי עלה מדכרין לה, וצבורא כלהון ענו ואמרו אמן בזיע וברתת, והדר אמר הריעו בני אהרן הריעו ומיבבין הכהנים ומערבבין כאיפשר, והדר אמר מי שענה אברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום ההוא בא"י גואל ישראל. ומקרב האי שליחא לצד תיבותא ונחית אחרינא ומתחיל ואומר עננו אבינו עננו, עננו מלכנו עננו, עננו אלהינו עננו, כשם שענית את אברהם בהר המוריה עננו, וצבורא ענו בתריה מלתא מלתא, ואומ' פסוקי דרחמי ובבא [רבה] דתחנוני לפום דאפשר, ומדכר קמי' שמיא זכות ההיא חסידא דברכה תליא ביה, ונופלין צבורא על אפיהון ולבסוף דקיימן על רגליהון כד לא מיתמר מכניסי רחמים. והדר ההוא שליחא קמא ואומר ברכה שניה דזוכר הנשכחות, ומאריך בה כסדרא ההוא דמפרש לעילא, וקרי בסופה פסוקי דקריעת ים סוף, ומתחיל ואומר תקעו בני אהרן תקעו כסדורא דברכה ראשונה, ותוקעין ובעי צרכי', ומריעין ברחמי ותחנוני וחתים. ונחית שליח אחר, או אותו שהיה בראשונה או אדם אחר כל דהוא, ומדכר זכות ההוא חסידא דתליא ביה ברכה, ונופלין על אפיהון עד משלם ז' ברכות, ומסיים כ"ד ברכות ופרסין כהני ידיהון ונחתין ברחמי ותחנוני לבתר הכין, ואמרין בתריהון מכניסי רחמים. ומסלקין צלותא ביתגדל וקרו ספרא, וכד מטו לסידרא (ו)קרו אשרי ותהלה לדוד והדר קרו בתר הכין אשר היה דבר ה' אל ירמיה על דברי הבצרות. וקראי חד פסוק סדרא כל קראה דפסוקא תרתין זמנין ותרגומא חדא זמנא. ובתרא רעב כי יהיה בארץ וכל הפרשה כלה וקרו צבורא כלהון ומסלקין והדר מצלין מנחתא. אילין מנהגא דילנא ותדירא הכי רגילינן מימות אבותינו הראשונים ועדין, והכין אנהיגו יתנא מן שמיא שלא בזכותינו אלא בחסדיו של הב"ה ובזכות אבות, דכד עבידנא כסדרא דנן לא מהדרינן ריקם. אף אתון עבידו הכי לעתות בצרה וקומו קמי שמיא בלב נכון וקרעו לבבכם ושפכו לבבכם כמים, וסמיכנא ברחמנא דלא הדרתון ריקם ומתרחיש לכון ניסא.
<h2>דף טו:</h2>
אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בחמשי וכו', וטעם שלא להפקיע השערים, לפי שהיה מנהג באותו העת שיום חמשי היה שוק ולכך אין גוזרין בו תענית בתחלה כדי שלא יבאו הכל לתענית ויבטלו ולא ימכרו בשוק תבואה מרובה, מפני שכולן יהיו שרוין בתענית ויפקע השער. ועוד שכיון שישמע הכל ביום השוק שגזרו תענית על עצירת גשמים יאצרו פירות ויפקע השער. וכיון דמשום האי טעמא הוא האידנא דאין שוק קבוע כך לישראל בהרבה מקומות דליכא למיחש בה להכי [ו]איבעי למגזר בתחלה בחמשי כגון שעת הדחק והצורך גזרינן. ואיכא מאן דאמר דהאידנא נמי לא גזרינן, זה כתב הרב. ואיכא דקשי ליה מה תקנה של זו כשנגזר בתחלה בשני הכי יהיו טרודין נמי בחמשי לבא בתענית ולא ימכרו תבואה מרובה, וגם ישמעו שב"ד גזרו תענית ויאצרו פירות ותבואה. ואיכא לתרוצי שאם נגזר בתחלה בשני שמא ירחמו עליהם ותקובל תפלתם וירדו גשמים קודם שיבא חמשי. ויש מפרשין שאם נגזר בתחלה בחמשי יבאו הכל ויצטרכו לקנות הוצאותם מפני התענית ומפני השבת והמביאים לא הרגישו עדין בתענית שיביאו פירות מרובין שיספקו לתענית ולשבת [ויפקע השער, ותרעא כיון דקם קם, אבל כשגוזרים בתחלה בשני ידעו הכל שיתענו בחמישי ויהיו זריזין המביאים להביא פירות מרובין שיספיקו לתענית] ולא יפקע השער.
אין גוזרין תענית על הצבור בראשי חדשים ובחנוכה ובפורים, ואם התחילו אין מפסיקין דברי רבן גמליאל, אמר ר' מאיר אע"פ שאמר ר"ג [אין מפסיקין] מודה היה שאין משלימין, וכן תשעה באב שחל להיות בערב שבת. וכמה הויא התחלה ר' אחא אומר שלש, ר' יוסי אומר אחת, והלכתא כר' יוסי. אמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר' מאיר שאמר משום ר"ג, אבל חכמים אומרים מתענה ומשלים. [דרש רב הונא משמיה דמר זוטרא הלכה מתענה ומשלים]. ירושלמי [פ"ב ה"ב] כ"ד ברכות של תעני' צבור כנגד כ"ד רנה ותחנה ותפלה שהן בפרשת שלמה. ר' זעירא צם תת"ק תעניות ולא חש למגילת תענית. ר' יצחק בר אחא מפקיד לספריא אי אתי בר נש ושאיל לכון אמרין ליה בכל מתענין חוץ משבתות וימים טובים וראשי חדשים וחולו של מועד וחנוכה ופורים. והלכה אפילו יחיד שקבל עליו תענית בערב שבת מתענה ומשלים.
<h2>דף יח:</h2>
גרסי' בראש השנה בפרק קמא [י"ט ע"ב] והלכתא בטלה מגלת תענית, והלכתא לא בטלה, ולא קשיא הא בחנוכה ופורים, הא בשאר יומי. ואיכא דקשי ליה כיון דחנוכה ופורים לא בטל, לפניהם ולאחריהם נמי לא בטלי, אי הכי אמאי תקינו רבנן תענית בי"ג באדר, דלא ידעינן מאן תקין זה התענית בברור, כי מן ההלכה נראה שאסור לישב בתענית, מדמקשינן אילימא בני ארביסר וקרו בתליסר יום נקנור הוא. ויש אומרים שיום צער היה להם בימי מרדכי כדכתיב נקהלו היהודים וגו' ומלחמה עשו וצער היה להם ונחו בי"ד, וזכר לאותו צער עשו ותקנו זה התענית, והשמחה בי"ד כאדם שיצא מצרה לרוחה. ואני הכותב אומר כי לא נתקן זה התענית אלא כדי שיהיו זריזין לשמוע מקרא מגלה לפיכך קבעו תענית שלא לאכול [קודם] מקרא מגילה. ואיפשר דלית בה איסורא, דאע"פ שחנוכה ופורים לא בטלו, לפניהם ולאחריהם בטלו.
<h2>דף כה:</h2>
ת"ר עד מתי יהיו הגשמים יורדין ויהיו צבור פוסקין מלהתענות כמלא ברך המחרשה דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר בחרבה טפח, בבינונית טפחיים, בעבודה ג' טפחים, וקיימ' לן כר' יהודה היו מתענין וירדו להם גשמים קודם הנץ החמה לא ישלימו, אחר הנץ החמה ישלימו, ר' אליעזר אומר קודם חצות לא ישלימו, אחר חצות ישלימו, מעשה וגזרו תענית בלוד וירדו להם גשמים קודם חצות ואמר להם ר' טרפון צאו ואכלו [ושתו] ועשו יום טוב, יצאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב ובאו בין הערבים ואמרו הלל הגדול. ר' יהודה נשיאה גזר תעניתא ירדו להם גשמים אחר הנץ החמה סבר לאשלומה, א"ל ר' אמי קודם חצות ואחר חצות שנינו, דהלכתא כר' אליעזר שהרי ר' טרפון עשה כמותו. ירושלמי [פ"ג הי"א] קודם חצות לא ישלימו עד כדון צפרא הוא, לאחר חצות ישלימו כבר עבר רובו של יום בקדושה ובאו בין הערבים ואמרו הלל הגדול, ולמרו הלל הגדול מעקרא, אביי ורבא דאמרי תרויהו לפי שאין אומרין הלל הגדול אלא בכרס מלאה ונפש שבעה. ואמאי הלל הגדול, משום דכתיב [ביה] מעלה נשיאים מקצה הארץ ברקים למטר עשה. ואי איכא אתרא דחישו משום שכרות, לימרו הלל הגדול קודם אכילה.
<h2>דף כו.</h2>
ואלו הן מעמדות לפי שנאמר צו את בני ישראל וכו' עד קורין במעשה בראשית. וקיימא לן דהיו קורין נמי בסדרי הקרבנות. וכיצד היו קורין במעשה בראשית, ביום הראשון בראשית ויהי רקיע וכו'. [כ"ז ע"ב] ת"ר אנשי משמר מתפללין על קרבן אחיהם שיתקבל ברצון, ואנשי מעמד מתענין ד' תעניות בשבת, בשני על יורדי הים דכתיב ביה יהי רקיע וכו', בשלישי על הולכי מדבריות דכתיב ותראה היבשה, ברביעי על אסכרה שלא תפול בתנוקות דכתיב יהי מארת חסר ו', שהלבנה לקתה בו מפני לשון הרע והוא מאור הקטן, ואסכרה באה על לשון הרע. בחמשי על עוברות ומניקות, על עוברות שלא יפילו, ועל מניקות שיגדלו את בניהם דכתיב ביה ישרצו המים. בערב שבת לא היו מתענין מפני כבוד השבת, וכל שכן בשבת עצמה. וסנהדרין היו מתענין לבתי אבות ומתענים עמהם. באחד בשבת לא היו מתענים מפני הנוצרים ומפני נשמה יתירה, ושהוא שלישי [ליצירה]. ואנשי מעמד בטלין ממלאכתן כל אותה שבת. וקורין בסדרי הקרבנות ובמעשה בראשית שאלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וגו' וכת' ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה אמר אברהם לפני הב"ה רבונו של עולם שמא ישראל חוטאין לפניך ואתה עושה להם כאנשי דור המבול וכאנשי דור הפלגה, אמר לא לאו, אמר לפניו במה אדע כי אירשנה, אמר לו קחה [לי] עגלה משלשת ועז משלש[ת] ואיל משלש. ובזמן שאין בית המקדש קיים כבר תקנתי להם סדר קרבנות כל זמן שקורין בהם מעלה אני עליהם כאלו הקריבום לפני ואני מוחל להם על כל עונותיהם וזוכים לחיי העולם הבא.
